חתול הבית

חתול הבית בעל חיים טורף   טורף, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים.

משקלו של חתול בית בוגר נע בממוצע בין 7-5 קילוגרם. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין 15-10 שנים, כאשר חתול מבוית מרבה להאריך חיים יותר מחתול רחוב. החתולה שחיה זמן רב ביותר (38 שנים), לפי ספר השיאים של גינס, הייתה קרים פאף שמתה בשנת 2005 באוסטין, בירת טקסס. טמפרטורת הגוף הממוצעת של חתול נעה בין 38.5 לקצת יותר מ-39 מעלות צלזיוס.

הייחום, ההריון וההמלטה של חתולי הבית שונים במקצת מחתולי הבר. הסיבה העיקרית לשינוי המהותי הוא התנאים בטבע. בטבע החתולות מתייחמות לפי עונות השנה, לקראת סוף החורף. בסביבת האדם, שיש בה תאורה מלאכותית ושפע של מזון לאורך כל השנה, נגרם "בלבול" במערכת ההורמונלית של החיות. החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטרקציה אקראית עם בני מינו.

היסטורית החתולים:

החתולים נמצאים בסביבת בני האדם ובחברתם משחר ההיסטוריה האנושית המתועדת, ואף קודם לכן. במצרים העתיקה נהגו בחתולים מנהג של כבוד, בהיותם טורפי מכרסמים ושומרי אוצר התבואה של המדינה. במיתולוגיה הנורדית האלה פריה הייתה מלווה בחתולים, שהיו רתומים לכרכרתה. חתולים הפכו לבני לוויה של האדם, לחיות מחמד, אך זוהרם הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן. הם נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה, יחד עם מי שגידל אותם - לרוב נשים שנתפסו כמכשפות והועלו על המוקד. דעה מקובלת אומרת כי אחת הסיבות למגפת הדבר באירופה במאה ה-14 הייתה ריבוי בלתי נשלט של עכברים ועכברושים, תוצאת לוואי של חיסול אוכלוסיית טורפיהם הטבעיים - החתולים.

חתולי הבית וחתולי הבר:

חתולי הבית עברו מאות שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות, שנשארו פראיות, ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול:

• ציד - יכולת הציד של חתולי הבית, לא נפגעה או נעלמה, וזאת אף על פי שחתולים אלו אינם זקוקים כלל וכלל לפעולה זאת על-מנת לאכול. פעולת הציד נעשית באמצעות הליכה צמודה לקרקע וכוללת זינוק מהיר אל הטרף.
• טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. חלק ממשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם.
• ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול.
• ראיה- לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים.
• שמיעה- יכולת השמיעה של חתולי הבית נשארה מפותחת מאוד, חתולי הבית יכולים לשמוע אפילו צעד קטן, או מחט שנפל על הרצפה.

מאפייני התנהגות:

מאפייני התנהגות של חתול בית כוללים גירגור בעת שמחה ושביעות רצון וכשכוש בזנב בעת מתיחות או עצבנות. החתולים נוהגים לזקוף את זנבם כשהם חשים ביטחון, אם בנוכחות אמם, או מי שמגדל אותם. במקרה שחתול חש איום או סכנה, הוא יברח או ינסה להבהיל את היצור המאיים באמצעות קולות ותנועות איום, כפעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה חזק, משיכת אוזניים לאחור, קימור חד של הגוף, פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לשרוט או להבהיל.

פעילות בלילה:

חתולים ככלל הם חיות לילה ומרבית פעילותם היא בשעות אלה. מכיוון שגופם של החתולים מותאם לפעילות לילית זו, הם נוהגים לישון ביום שעות רבות כדי לאגור כוח ללילה ולכן לעתים נראים "עצלנים". חתולים מסוגלים גם לראות היטב בלילה מכיוון שעיניהם מותאמות לכך. מכאן בא המונח "עיני חתול".

סימון ושמירה על טריטוריה:

חתולים (כמו בעלי חיים אחרים) קנאים לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, והם נוהגים לסמן אותה בריח - באמצעות שתן, התחככות בחפצים או שריטות (באזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודיים לכל חתול). על הטריטוריה מתנהלים עימותים רבים במטרה לסלק פולשים, אך מכיוון שהם מצוידים בציפורניים ושיניים קטלניות הם יעדיפו לא להלחם בכל העוצמה אלא יסתפקו בהפגנת כוח ללא מגע ישיר. חתולים עלולים גם לתקוף זרים החודרים לבית שבו הם שוכנים, כפי שהם היו תוקפים חתול אחר. כאשר חתול נמצא מחוץ לטריטוריה שלו הוא יהיה בדרך כלל חסר ביטחון ומפוחד. בגלל הקשר החזק של החתול לטריטוריה, חתולים מבויתים רבים שבעליהם עוברים דירה מנסים לברוח ולחזור למקום המוכר להם. על מנת למנוע זאת יש לסגור אותם למשך מספר ימים בבית החדש, כדי שיחושו כי זו הטריטוריה שלהם.

ייחום הריון והמלטה בחתולי הבית:

ההריון, אשר אורך כחודשיים, מבטיח את הולדת הגורים לקראת הקיץ, כאשר ישנו שפע של מזון. לעומתם, אצל חתולי הבית, אשר חיים כל חייהם בתאורה מלאכותית, הייחום איננו תלוי בעונות השנה, ויכול להופיע בכל אחד מהחודשים.

חתולי הרחוב דומים בייחום לחתולי הבר - גם הם מתייחמים לקראת סוף החורף.

גם גידול הגורים בטבע אינו דומה לגידול הגורים בשבי. בטבע, פוחתים סיכוייו של גור אשר סובל מבעיהפנוטיפית כלשהי (עצמות חלשות, מחלה גנטית וכדומה) להגיע לבגרות מינית ולהעמיד צאצאים. בשבי, מצב זה לרוב אינו מתקיים, גור דומה מטופל על ידי בני האדם ובכך המערך הגנטי שלו יישאר ויעבור הלאה לדורות הבאים. תופעה זו, המוכרת בדרך כלל בגזעי חתולי הבית אשר הושבחו וטופחו גנטית על ידי בני האדם עלולה לגרום לסיבוכים כגון מחלות גנטיות שנשמרו עקב הטיפוח. לדוגמה, הרבעה לא נכונה ולא מבוקרת של החתול הפרסי הפחוס עלולה לגרום לפרצוף פחוס מידי ועקב כך, לגרום לבעיות בנשימה.

ייחום:

הגיל שבו החתולה מתייחמת בפעם הראשונה נע בין 5 חודשים ל-11 חודשים. עם תחילת הייחום החתולה מתחילה לשנות את התנהגותה, החתולה תראה סימני התפנקות הכוללים גלגול על הריצפה וחיכוך בעצמים שונים, יללות מרובות ורמות - תפקידם של היללות היא בעצם "הודעה" לזכרים שהיא מיוחמת, הרמת אחורייה - כהכנה לאקט הזיווג והפרשת ריח הומונלי אשר נועד למשוך את הזכרים.

אקט ייחום זה של החתולה יצר את המושג "חתולת מין".

מחזור הייחום נמשך כ-8 ימים בממוצע.

ההריון והמלטה:

ההריון בחתולות הבית נמשך כ-63 יום. לקראת סיומו של ההריון תחפש החתולה מקום להמלטה. בדרך כלל, החתולה תעדיף מקום חשוך ומוסתר להמליט בו. ההמלטה תארך בדרך כלל כמה שעות, והיא שונה מגזע לגזע (ישנם גזעים שיצטרכו התערבות מקצועית של וטרינר). החתולה אוכלת את השליה, דבר המספק לה חלבוניםוויטמינים. הגורים נולדים עיוורים, ועיניהם נפקחות לאחר 10 ימים.

ישנה חשיבות גבוהה מאוד להנקה הראשונית של גורי החתולים. חלב ההנקה הראשונית נקרא קולוסטרום([2]), והוא נמצא בעטיני האם כ־3 ימים לאחר ההמלטה. מערכת החיסון של הגור אינה מפותחת דיה בלידתו, והקולוסטרום מכיל נוגדנים חיוניים.

תקופת ההנקה נמשכת בין 6-8 שבועות.

חתולים ואיכות הסביבה:

חתולי רחוב רבים מצויים ברעב תמידי ובחיפוש אחר מזון, אותו הם מוצאים לרוב בפחי אשפה. מקור מזון אחר הוא ציד של בעלי חיים קטנים, כגון מכרסמים, זוחלים או ציפורים. למרות אלפי שנים של ביות, החתולים נשארו ציידים מעולים, והם מועילים לאדם בחיסול מזיקים כגון עכברים, תיקנים ונחשים. בשיניו של החתול מצוייםחיידקים מוכנים שלאחר הנשיכה גורמים זיהום, גם אם בעל החיים הצליח להמלט. אינסטינקט הציד פעיל גם בקרב חתולי בית (שלא חסר להם מזון).

מבחינה אקולוגית, בשטחים בקרבת יישובים שבהם בני אדם הכחידו את הטורפים הטבעיים, פעילות הציד של החתולים יכולה לעזור באיזון האוכלוסיות הטבעיות. ואולם ישנם מקרים בהם מספר החתולים גדול מכושר הנשיאה הטבעי של המערכת האקולוגית, וכך נגרם נזק לחיי הבר המקומיים, במיוחד ללטאות וציפורים.

חתולים וריבוי טבעי:

להבדיל מחתולי הבר, חתולי הבית הם בעלי מנגנון רבייה מאוד מפותח, המאפשר לנקבות להמליט עד 3 פעמים בשנה באקלים נוח כמו זה שבישראל, עד שישה גורים כל פעם. כלומר עד פי 9 מחתולת הבר. אם כמות המזון הזמין לא גדלה באופן פרופורציונלי עם מספר החתולים, הם עלולים לגווע מרעב.

על מנת לפתור את הבעיה, רשויות מקומיות רבות פועלות לסירוס ועיקור חתולים. חתול מסורס ממעט גם לריב ולילל וכך נמנעת גם בעיית הרעש.

אמונות על חתולים:

• לחתולים יש תשע נשמות - אמונה תפלה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתולים תכונותאלוהיות (באסטת, אלת היופי והפוריות המצרית, הייתה חתולה). מאוחר יותר, בדתות פגניות מסוימות, יוחסו לחתול תכוניות שטניות והוא נחשב להתגלמות של השטן. אמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (ראייה טורפת, לילית, מתבודדת) ומבנהו הגופני (עיניו הזוהרות בחושך, אזניו המחודדות וגופו הגמיש המאפשר לו להשתחל מבעד למעברים צרים).
• החתול נחשב אויבו של הכלב - מקורה של אמונה זו בהתנגשות הטריטוריה של החתולים והכלבים, שכן שני מינים אלה הם חיות מבויתות ונוצרה ביניהם יריבות על שטחים ועל מזון. היריבות מתחזקת נוכח שפת גוף מנוגדת: כלב המעוניין לשחק יכשכש בזנבו בעוד החתול יפרש זאת כסימן לעצבנות ולפיכך כאיום.
• חתול שחור מביא מזל רע - אמונה תפלה שלפיה החתול השחור הוא התגלמותו של השטן.
• חתול נופל תמיד על הרגליים - לחתולים יש יכולת מיוחדת המאפשרת להם לנחות בקלות על הרגליים כאשר הם נופלים או קופצים. יכולת זו טמונה בכמה סיבות: מרכז הכובד המאוזן של החתולים, אינסטינקט הגורם להם לבצע מעין גלגול לפני הנחיתה וכן הרפיה של שרירי הגוף והגנה בצורה זו על השלד. 

מחלות חתולים, חתלתלת:

חתלתלת היא מחלה נגיפית קשה עד קטלנית הפוגעת בחתולים ונגרמת על ידי נגיף פרוו של חתולים הדומה לנגיף פרוו בכלבים. על אף הדמיון השמי למחלה כלבלבת אין כל קשר בין הגורמים לשתי המחלות.

גורם המחלה ופתופיזיולוגיה

גורם המחלה הוא נגיף דנ"א דו-גדילי ממשפחת נגיפי פרוו. הנגיף מדביק באמצעות הפרשות ונוזלי גוף נגועים,פרעושים ובמגע עם סביבת החיה הנגועה. גם וטרינרים ומגדלים המטפלים בחיה נגועה ללא כפפותחד-פעמיות יכולים להעביר את הנגיף לחיות אחרות.

עיקר הנזק הנגרם על ידי הנגיף מתרחש בדופן המעי, המתבטא בהיווצרות כיבים במעי ובהתנשלות תאיהאפיתל המדפנים אותו. בעקבות הנזק הקשה חלה פגיעה חמורה בתהליכי הספיגה והעיכול התקינים. במקביל חלה פגיעה במערכת החיסון המגבירה את רגישות הגוף לזיהומים משניים. בעובר הנגיף מונע התפתחות תקינה של המוח.

סימנים קליניים:

• שלשול מימי ודמי.
• התייבשות כתוצאה מאובדן נוזלים בשלשול ומחוסר ספיגת הנוזל במעיים. ההתייבשות מתבטאת בין היתר באובדן גמישות העור ובמקרים קשים העיניים נראות שקועות.
• תת תזונה בשל חוסר ספיגת מרכיבים תזונתיים הכרחיים.
• אנמיה.
• ספירת דם - ירידה בספירת התאים הלבנים, בספירת הטסיות ובהמטוקריט.
• דיכאון וחולשה.
• אובדן תיאבון.
• חום גבוה.
• הקאות.

במקרים רבים החתולים מתים זמן קצר לאחר הופעת הסימנים הקליניים של המחלה.

אבחון:

אבחון על סמך שינויים קליניים, לפי מופע החיה ולפי השינויים הנצפים בבדיקות הדם.

אבחון סרולוגי, המתבסס על תגובת נוגדן כנגד אנטיגן נגיפי. הבדיקה לרוב מבוצעת על דגימת צואה.

טיפול ומניעה

• חתלתלת היא מחלה מסכנת חיים ולכן מניעה היא הטיפול הטוב ביותר. רוב החתולים מוגנים מפני המחלה באמצעות החיסון המרובע הניתן 3-4 פעמים לגורי חתולים ואחת לשנה-שנתיים לחתולים בוגרים. משטר חיסונים תקין מספק הגנה כמעט מוחלטת מפני הידבקות בנגיף. מומלץ לא לחסן חתולות הרות מחשש לגרימת נזק למוח העוברים.
• אין תרופה למחלה זו, על כן הטיפול הניתן הוא טיפול תומך נגד הסימנים הקליניים. גם במתן הטיפול הטוב והמלא ביותר יש סיכון גבוה למוות. הטיפול התומך כולל: עירוי נוזלים ואלקטרוליטים תוך ורידי,אנטיביוטיקה למניעת זיהומים משניים וחימום של החתול החולה. 

 סיבוכים הקשורים בחיסון:
על אף מנהגם של רופאים וטרינרים לתת חיסון דחף אחת לשנה, הסתבר בשנים האחרונות שתוקף החיסון טוב ככל הנראה, למספר שנים. מאחר שמדובר בחיסון "מרובע", כלומר, חיסון המחסן נגד ארבעה גורמי מחלה יש לקחת בחשבון את תוקף החיסון לכל אחת מארבע המחלות בנפרד.
לאחרונה נמצא קשר בין אתרי הזרקה של כלל החיסונים לגידולי סרטן של רקמת חיבור המופיעים בחתולים. גידולים אלה אף נכללים בקבוצה חדשה: פיברוסרקומות המושרות על ידי חיסונים. מסיבה זו גוברת הנטייה למתן החיסון אחת לשלוש שנים במקום אחת לשנה כפי שהיה נהוג בעבר. יש וטרינרים שאף מחסנים מעל אחת הגפיים כדי שבמידה שיתפתח גידול ממאיר באתר ההזרקה יוכלו להסיר את הגפה עם הלקות. שיטת חיסון מעל גפה נהוגה כיום בארצות הברית.

סיבוך נוסף כרוך רק במרכיב החיסון המרובע המגן מפני חתלתלת. מסיבה שאינה ברורה לחלוטין וקשורה אולי להיווצרות תגובה אוטואימונית, נגרם בחלק מן החתולים המחוסנים אי ספיקת כליות כרונית.

חתול החולה במחלה חתלתלת:(..

גזעי חתולים:

חתולה בוגרת מזן סיבירי

קיימים יותר מ - 100 גזעים, המתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: ארוכי פרווה, פרווה חצי ארוכה, קצרי פרווה ואוריינטלים.
ראו גם: גזעי חתולים.

 פרווה קצרה

אוסטרלי מיסט אביסיני סומלי אמריקני קצר שיער אוסיקט אמריקני מקורזל ארופאי קצר שיער בורמזי בורמילה בנגלי

ברזילי קצר שיער בומביי (חתול) בריטי קצר שיער דבון רקס הוואנה חום מקרוזל אמריקאי טונקינזי יפני קצר זנב קצר שיער לה-פרם מאו מצרי מנקס סוקוק

סינגפורה סלקירק רקס חתול ספינקס סקוטיש פולד סנואו-שו פיקסי בוב קצר שיער קוראט קוריליאן בובטייל קורניש רקס רוסי כחול רקס גרמני שארטרה

 פרווה חצי ארוכה

אמריקן קרל בירמן ואן טורקי חתול יערות נורבגי חתול אנגורה

מיין קון נבלנג סיבירי רגמפין (חתול) רגדול

 פרווה ארוכה

• חתול פרסי
• פרסי אקזוטי
• הימלאיה (חתול)

 אוריינטלים

• אוריינטלי ארוך שיער
• אוריינטלי קצר שיער
• בלינזי
• סיאמי